flat-lay-with-wooden-blocks-pastel-color
לדבר עם ילדים
הבלוג של

גמגום או חוסר שטף התפתחותי?

לפני כשלוש שנים, דניאל, בני בכורי חזר מהגן, וכהרגלי שאלתי אותו "איך היה בגן?" ודניאל השיב "כ..כ..כ..כיף".

"ומה עשית בגן?"

"שי... שי... שי...שיחקתי עם...ם...ם הודיה".

מה? מה קרה פה עכשיו? הוא היה בסדר בבוקר!

זה בטח חוסר שטף התפתחותי. הרי אני קלינאית תקשורת, אני מכירה את זה, אני תמיד אומרת להורים שזה טבעי וזה יעבור, אז הכל בסדר, לא?

אז זהו... שלא.

למרות שידעתי שבקרב ילדים צעירים בגיל הגן התיאוריה המרכזית היא תיאוריית דרישות ויכולות: חוסר השטף נובע מחוסר התאמה ופער בין היכולות השפתיות ליכולות המוטוריות. לילד יש הרבה מה לומר ובגלל הקושי בקואורדינציה המוטורית הוא לא מצליח ו"נתקע". זה לא עודד אותי.

לא היה לי מנוח מאותו היום. לא הצלחתי להקשיב למה שדניאל אמר לי, הקשבתי רק לאיך הוא מדבר, שמעתי רק את חוסר השטף ולא הצלחתי להתגבר על הפחד שהילד שלי הולך להתמודד עם קשיים כל חייו, כי הרי לא קל לגדול עם גמגום ובטח לא כאשר אמא שלך לא מצליחה להקשיב לך.

אז שוחחתי עם קלינאי תקשורת נהדר, הרי אני לא יכולה לטפל בילדיי ובטח לא כשהנושא רגיש, והוא הצליח להרגיע אותי ולחכות בסבלנות. "הסטטיסטיקה לצדכם" הוא אמר.

אז הנה כמה עובדות:

  • כ30% מילדים עד גיל 6 מדברים בתקופה קצרה בחייהם עם דיבור לא שוטף (חוסר שטף התפתחותי), במקרים כאלו חוסר השטף מופיע בפחות מ-10% מהדיבור של הילד ולכן הוא לא מאוד מורגש.

  • כ5% מהילדים מגמגמים גמגום של מעל ל-10% מהדיבור עם סימנים נוספים המעידים על גמגום "אמיתי", לעומת 1% מהאוכלוסייה הבוגרת. כלומר, ברוב המקרים הגמגום יחלוף מעצמו.

  • גמגום שנמשך מעל 3 שנים, לרוב לא יוכל להיכחד ומי שירצה לטפל יידרש לשנות את אופן הדיבור על מנת להפחית את רגעי הגמגום.

  • ישנם פי 4 יותר בנים מגמגמים מבנות

  • חוסר שטף וגמגום בגיל הצעיר יחלפו לרוב תוך מס' שבועות או חודשים.

אז שאלתי אותו מה אפשר לעשות בינתיים, קראתי עוד מאמרים, חקרתי את התכנים באתר אמב"י כי הרי אני לא יכולה לחכות בידיים שלובות. אז מכל עבודת החקר שעשיתי, אספתי לכם את 7 הטיפים המוצלחים ביותר בעיניי:

  1. אל תתעלמו מהקושי – אם ילדכם יחוש מתוסכל מחוסר השטף, אפשר לדבר איתו על זה ולהעביר את המסר הבא: "אני רואה שלפעמים המילים לא רוצות לצאת. יש הרבה ילדים שזה קורה להם, גם לי זה קורה לפעמים. זה בסדר, זה בד"כ חולף, כמו שפעם כשהתחלת ללכת נפלת לפעמים והיום לא. אתה לומד לדבר יפה, ויש לך רעיונות, אז גם זה ישתפר, בכל מקרה חשוב לי לשמוע מה שיש לך להגיד ואני מקשיבה".

  2. אל תקשיבו לאופן שבו הוא מדבר. הקשיבו למה שהוא אומר – שמרו על קשר עין כשהוא מדבר, עשו מאמץ ואל תעזרו לו לדבר, הקשיבו לו עד הסוף והשרו אווירה רגועה בביתכם עם תרבות שיח למניעת הפרעות והתפרצויות.

  3. דברו לאט – מאחר וקשה לשנות את קצב הדיבור, ניתן להקריא לילד סיפור לפחות ארבע פעמים בשבוע במשך רבע שעה, בקצב איטי יותר מהרגיל (הילד יתעניין בסיפור ולא יחוש שזה לאט מדי). דברו לאט רך מחובר וזורם ולא בדיבור "מעושה".

  4. הימנעו ממתן עצות – אל תבקשו ממנו לנשום, להאט או מלתכנן מראש את מה שהוא אומר מכיוון שזה עלול ליצור מתח ולהעביר לו מסר שהדיבור שלו לא טוב ושקשה לכם לשמוע את הדיבור שלו כמו שהוא.

  5. שאלו שאלות סגורות, שאלות כן/לא או שאלות ברירה – שאלות פתוחות דורשות להיזכר, להתארגן מבחינה שפתית ולהתבטא בשטף. שאלות סגורות הן שאלות שלהן תשובה קצרה וברורה, למשל: "היום בגן ציירת או רקדת?", "ציירת חיה?", "איזו חיה ציירת?", "אתה רוצה שנצייר בבית פיל או חתול?".

  6. יימנעו מדיבור בזמן סערת רגשות – במצב כזה יש סיכוי שלילד לא יהיה דיבור שוטף. נרגיע אותו, ניתן לו כוס מים ואז נבקש ממנו לספר. אם אנחנו כועסים עליו, גם אז נחכה שיירגע.

  7. חזקו את הביטחון העצמי – חזקו הצלחות ספציפיות ואל תאמרו: "היית מקסים", אלא תארו לו בדיוק מה עשה. למשל: "סידרת את הקוביות בחדר יפה", "פינית את השולחן כמו ילד גדול". עזרו לילדכם לחוות יותר הצלחות ע"י חלוקת מטלות קטנות בהן הוא יכול להצליח. ילד עם ביטחון עצמי, הוא ילד שממשיך להיות תקשורתי.


אז לקחתי על עצמי שינוי גישה. הטיפים שהיו הכי רלוונטיים בשבילנו היו 2, 4 ו-5 ובהם התמקדתי, וכך עברו להם שלושה חודשים נוספים, האוזן קצת התרגלה, ובבוקר בהיר אחד, הגמגום חלף כלא היה.